-아/어 두다

לתבנית הדקדוקית -아/어 두다 יש שני תפקידים עיקריים שקשורים זה לזה:

1. ביצוע פעולה מראש לשימוש או לנוחיות בעתיד.
משתמשים בזה כשעושים משהו עכשיו כדי להיערך לזמן מאוחר יותר. זה מראה על מחשבה תחילה ותכנון.

• 여행 가기 전에 호텔을 예약해 뒀어요. (הזמנתי את המלון לפני היציאה לטיול.)
• 손님들이 오실 거라서 음식을 미리 만들어 뒀어요. (מכיוון שאורחים יגיעו, הכנתי את האוכל מראש.)

2. שמירה על המצב שנוצר בעקבות פעולה.
משתמשים בזה כשמבצעים פעולה ומשאירים את התוצאה כפי שהיא למשך זמן מה.

• 날씨가 더워서 창문을 열어 뒀어요. (חם בחוץ, אז השארתי את החלון פתוח.)
• 나중에 다시 봐야 하니까 이 페이지를 켜 두세요. (בבקשה השאירו את הדף הזה פתוח כי תצטרכו לראות אותו שוב מאוחר יותר.)

נטייה:
היא פועלת לפי אותם הכללים של נטיית -아/어.

• בסיס פועל שהתנועה האחרונה שלו היא ㅏ או ㅗ + -아 두다 (למשל, 사다 → 사 두다, 보다 → 봐 두다)
• בסיס פועל שהתנועה האחרונה שלו היא כל תנועה אחרת + -어 두다 (למשל, 만들다 → 만들어 두다, 켜다 → 켜 두다)
• פעלים המסתיימים ב-하다 הופכים ל--해 두다 (למשל, 준비하다 → 준비해 두다)

-아/어 두다 לעומת -아/어 놓다
שתי התבניות האלו דומות מאוד ולעיתים קרובות אפשר להחליף ביניהן. עם זאת, יש הבדל קטן. -아/어 두다 מביעה לעיתים קרובות פעולה זהירה יותר, אכסון, או הכנה לפרק זמן ארוך יותר. -아/어 놓다 היא כללית יותר ונפוצה יותר בדיבור היומיומי, ופירושה פשוט שהפעולה הושלמה והושארה במצב זה. בהקשרים רבים, ההבדל כמעט אינו מורגש.